הרצון שלכםהוא לא מקרי.

אנחנו רגילים לחשוב שרצון מגיע קודם, ואז, אם נתאמץ מספיק, מגיעה התוצאה. בקבלה מציעים סדר הפוך: קודם יש ״אור״ שרוצה לתת, ורק בגללו נוצר בנו הרצון לקבל. המילוי קודם לרצון.

בשיעורים בקהילה אנחנו מסבירים את זה דרך דוגמה פשוטה: אתם לא סתם רוצים לשתות קפה בבוקר. הקפה קיים, ובגלל שהוא קיים נוצר הרצון. זו תפיסה רוחנית, לא טענה מדעית. אבל כמסגרת לחיים היא משנה משהו מהותי.

אם הרצון שלכם נולד בגלל שמשהו כבר מחכה לכם, אז הוא לא ״חמדנות״ ולא ״חלום לא מציאותי״. הוא סימן. השאלה היא לא אם מותר לכם לרצות, אלא אם אתם מוכנים לקבל.

רצון שמרגישים אשמה עליו, ומקטינים אותו לפני שמישהו ביקש. ״אני רק רוצה קצת יותר״, ״אני לא צריכה הרבה״.

או להפך: רצון שמחזיקים בו בחרדה, כאילו אם לא נילחם עליו כל רגע הוא ייעלם.

מעצבת עצמאית כותבת ביומן שהיא ״רוצה להגיע ל־20 אלף בחודש״. בפועל, בלב, היא רוצה סטודיו עם צוות, לקוחות גדולים ושם בתחום. אבל את זה היא לא כותבת, כי זה נשמע לה יומרני.

כך היא גם מתכננת: לפי הרצון הקטן. והתוכנית הקטנה, מתברר, לא מלהיבה אותה מספיק כדי להתמיד בה.