לקבל זה גם שריר.

בחוכמת הקבלה, המילה ״קבלה״ איננה מקרית. בתפיסה הזאת, המציאות רוצה לתת, והשאלה היא כמה אנחנו מסוגלים לקבל. זו מסגרת רוחנית ולא חוק טבע, אבל היא מסבירה משהו שרואים שוב ושוב בחיים.

אנשים רבים נותנים בקלות: זמן, עזרה, הנחות, הקשבה. אבל כשמגיעה מחמאה, הם מבטלים אותה. כשמישהו רוצה לשלם, הם מתנצלים על המחיר. כשמציעים עזרה, הם אומרים ״זה בסדר, אני אסתדר״.

לקבל זו יכולת, וכמו כל יכולת היא מתחזקת באימון. שריר שלא עבד שנים לא מרים משקל כבד ביום אחד. מתחילים ממשקל קטן: להגיד ״תודה״ בלי ״אבל״.

מחמאה שמתקבלת ב״אה, זה כלום״. עזרה שמסרבים לה. חופשה שמרגישה לא מגיעה. מתנה שגורמת לתחושת חוב.

מישהי מקבלת פנייה מלקוח שרוצה לעבוד איתה בדיוק בסכום שחלמה עליו. במקום לשמוח, היא מרגישה אי נוחות. היא כותבת לו הצעה, ומוסיפה בסוף ״אם זה יקר לך, נוכל לדבר על זה״. הוא לא ביקש.

בשבוע אחר כך חברה מציעה לה עזרה בהשקה. היא עונה ״תודה, אני מסתדרת״, ונשארת ערה עד שלוש בלילה.

בשני המקרים משהו טוב הגיע, והיא החזירה אותו לפני שנגע בה.