״אני אמן.אני צריך לנוח.״

את המילה ״אמן״ הוא למד להוסיף לתיאור של עצמו רק במסע. לקח לו זמן לדעת להגדיר מה הצרכים שלו כבן אדם, במיוחד מול לקוחות.

הוא הגיע דרך חבר, בתקופה שאחרי הלימודים, כשלא ידע עדיין מה הולך לעשות.

מה השתנה

חלק מהעבודה שלו, הוא אומר, הוא לדעת לנוח ולנשום, כי ככה יוצאים התוצרים הכי טובים. ובשבועיים־שלושה האחרונים של המסע הוא מצא את עצמו מצליח להגיד את זה ללקוחות: אני יכול לעשות את זה מהר, אבל לא תקבל תוצאה טובה. תן לי לנשום.

היום

ביום האחרון של המסע הוא סיכם במילה אחת: ״וואו״. ״אני מרגיש במקום אחר.״

תוצאות וחוויות אישיות. אין בכך הבטחה לתוצאה זהה.

בסיפור הבריאה הקבלי, הצעד הראשון של הבורא הוא ״צמצום״: לפנות מקום, כדי שמשהו אחר יוכל להתקיים. בלי הצמצום אין בריאה.

גבול שאומר ״אני צריך זמן״ הוא סוג של צמצום. הוא לא לוקח מהלקוח. הוא מפנה מקום לתוצאה טובה יותר. ובמקרה הזה, הוא גם הצהרה על זהות: מי שמגדיר את עצמו כאמן, מרשה לעצמו את מה שאמן צריך.

בהסכמה לדדליין שאתם יודעים שיפגע בעבודה. במילה ״אמן״, ״יועצת״, ״מומחה״ שאתם מהססים להגיד על עצמכם.